עליי

   הסיפור המוזיקלי שלי התחיל בחודשים הראשונים של חיי, עם השירים שאמא שלי שרה לי. לא רק הקשבתי להם אלא גם חזרתי במדויק על הלחן. מאז שרתי ללא הפסקה ובכל מקום: בבית, ברחוב, בגן ובהמשך הופעתי בקונצרטים בבית הספר. כשהייתי בת חמש, המשפחה עברה ממחוז אוראל בו נולדתי לטשקנט.

   בטשקנט התחלתי לעסוק במוזיקה. בגיל 11 התחלתי ללמוד בקונסרבטוריון בכיתת כלי ההקשה. למה דווקא תופים? נערה עם שמיעה מוחלטת תתאים יותר לנגן בפסנתר או בכינור. אבל לא הייתה לי ברירה: בגיל שנתיים שברתי אצבע על היד. עקב כך, לא יכולתי לנגן על כלי מיתר, כלי נשיפה או פסנתר. ואז אמי, שידעה איך חלמתי על מוזיקה, מצאה פתרון: ללמוד לנגן על הקסילופון.

    מכאן שהמלה הזו נכנסה לחיי: "קסילופון". כפי שלמדתי אחר כך, המילה היוונית הזו כללה שתי משמעויות: "קסילוס" - עץ, "פונוס" - צליל (עץ שמשמיע צליל).

    מהשיעורים הראשונים התאהבתי בזה ובאותו זמן גם התפלאתי כי קרשי עץ פשוטים יכולים להשמיע קולות נעימים שהופכים למוזיקה. מאז ועד עכשיו ביצעתי את יצירותיהם של צ'ייקובסקי, שופן, ביזת, ברהמס ורבים מלחינים אחרים בעיבוד לקסילופון. הרבה אחר כך, בזמן שלמדתי באקדמיה למוזיקה בטשקנט, התחלתי לנגן על המרימבה והוויברפון - אלה הם עוד שני הכלים המועדפים עלי.

    אם כי, אני נמשכת לא רק לקסילופון, למרימבה או לוויברפון. תופים - מהקטנים לגדולים ביותר, מגוון מקצבים, מערך צלילים, יכולת לבטא רעיונות מוזיקליים באמצעות הפקת צלילים שונים - אלה הדברים שאני נהנית מהם בזמן שאני מנגנת על כלי ההקשה.

    במשך 10 שנים ניגנתי בתזמורות טשקנט, מוסקבה, ירוסלבל. בשנת 1996 עליתי לארץ והגשמתי את החלום שלי כאן: התחלתי לתת קונצרטים סולו על הקסילופון והמרימבה. במהלך השנים הופקו תוכניות רבות ומרתקות. ביניהם: "מוסיקה מאופרטות ומחזות זמר", "אוסף צרפתי", "רוח לטינית" וכו'.

     כל התוכניות שלי כוללות יצירות קלאסיות וגם מנגינות פופולריות. בהופעותיי בערים רבות בישראל, אני רואה כי האומנות שלי מהדהדת בליבם של אנשים, אני שומעת דברי תודה. והם נותנים לי כוח ליצור. הם נותנים לי את הכוח לנגן מוזיקה. המוזיקה לנשמה.